יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

ריחות.

ריח של סיגריות וזיעה ואבק
ריח של מכונת כביסה מקולקלת
ריח של הזנחה.
זה הריח של הבגדים שאני מעביר לדירה החדשה.
זה הריח שלנו, שלי ושלך.
ולמרות כל זאת,ואולי כי אי אפשר אחרת
שוכב כאן, פשוט איברים,
ריק אותך.
הריח הזה, הבגדים המצחינים הלו, ה)מ(אבק הדומם על כל פריט, כל אלו זורחים עכשיו, המוות ממנו עשויים החיים.
משהו מכאיב במילים האלה
שאת לא תוכלי לקרוא אף פעם
וכל שורה שנוספת כאן, במחברת תמורות שקרנית זו,
מרחיקה את המסגרת, מטשטשת את פניך, הופכת את שנינו לדמויות.
אוי אהבה עצובה שלי, מה עושים בכדי להתנער מהאשמה? 
ואיך אני מוחק אותך, רועדת ובוכה, שואלת למה אני רוצה לעזוב אותך?

2 comments:

  1. הפוסט הזה שבר לי את הלב לרסיסים.
    גם אני בדיוק מתאוששת מפרידה (איך זה שצריך להתאושש מפרידות גם אם אנחנו אלו שיוזמים אותם?), מוצאת את עצמי מזילה ריר מול סרטים לצפייה ישירה במשך שעות ולא מליחה להוציא אותו מהראש.
    איכשהו כל הסרטים שאני נופלת עליהם מסתיימים באיזו זוגיות קיטשית שגורמת לי לרצות להביע את יגוני בדלי גלידה בסצינה הוליוודית

    השבמחק