הדברים שלא פורסמו בעיתון

טוב, אחרי ההתלהמות הקודמת, אני לא אחזור על זה.
העיתון לא מצנזר אותי, אלא פשוט נמצא במחסור מתמיד של מזומנים, קצת כמוני.
אז מדי פעם, כשהם מרגישים מאוד מקצועיים הם פשוט חותכים חצי מדור, כי עם פרסומות דווקא כן אפשר ללכת למכולת.

בכל מקרה, הנה החצי שלא פורסם מהגליון האחרון, אייטם על אדם קומן ולהקת ויתרתי.

(וויתרתי על כותרת שנונה)

על אדם קומן כבר דיברנו כאן לא מזמן, אלא שאז זה היה במבט לאחור על ההופעה הנהדרת והפרועה שלו בקסטה\תקליט, ואילו עכשיו יש לי הזדמנות להמליץ לכם ללכת ולתפוס אותו בהופעה חיה, כשהוא עדיין בחיים, אז למה שאני לא יעשה את זה. אדם קומן הוא משורר אשפתות אמיתי, כזה שמעדיף לעמוד על שולחן ברחוב ולצעוק על העוברים והם שבים שהם חרא. אז כן, זה קצת תוקפני, זה לא בדיוק מוזיקלי, ואת רוב ההופעה אתה מעביר בניסיון להבין אם בבדיחה הזו יש גם משהו אמיתי. אבל גם אם אתה לא יוצא בסוף הערב עם תשובה מוחלטת לדילמה הזאת (פוזה מול אמת, אמירה מנוסחת מול צעקה שהיא אמירה באוזני המאזין) הרי שלפחות השאלה מתחדדת. מה גם שזה מצחיק. מאוד. וגם קצת עצוב, אבל את זה ניתן לכם לגלות כבר לבד. עוד סיבה ללכת ולראות את ההופעה הזו היא שהפעם הוא אפילו לא המנה העיקרית, אלא רק חימום ללהקה שאף אחד לא הכיר לפני חצי שנה, ואז היא הופיעה באינדינגב ועכשיו אף אחד לא מכיר אותה חוץ מהאנשים שהולכים לאינדנגב. הם אבל מוכנים להישבע שמדובר בגיג הכי טוב שאפשר למצוא ממזרח לנילוס, ועם קטעים מעולים כמו "סגרתי 28 אז מותר לאנוס" ו "אם יהודה ברקן חזר בתשובה אז מה זה אמר על יגאל שילון" כנראה שהם צודקים, או לפחות לא מגזימים יותר מדי. אם אדם קומן הוא סוג של תל אביבי שעושה מוזיקה ירושלמית (צר לי תל אביב, איכשהוא כל דבר שיש בו אוונגרדיות אמיתית ולא ממוסחרת באופן טבעי מתקשר עם ירושלים. זה מה שקורה בתרבות שאין לה, אף פעם לא היה לא וכנראה שגם לא יהיה לה, כסף), הרי שויתרתי הם מעין רשימת מכולת של כל מה שטוב בתל אביב – הקלילות, האנרגיה, החופש והשנינות, כל אלה נמצאים שם על מצע של רוח ים ועם הרבה גיטרות ודיסטורשנים. הייתי אומר אל תוותרו על זה, אבל אני לא יעשה את זה לכם.  

אדם קומן וויתרתי

אוגנדה.

הערב.