יום שני, 23 בדצמבר 2013

אווה אילוז

אווה אילוז וכל הפמניסטיות
לימדו אותי
איך להפוך את האישי לפוליטי
תראו איך
ההורים המעטים שלי רבים
עם אותיות דגושות וקשות
הוא לא שותף כלים
מרוקאי
והיא
גם
אבל
שניהם מזרחים מהסוג הישן
כאלה שעונים ישראלי
לשאלה מאיזה עדה אתם
עכשיו מותר כבר לומר
זה האשכנזים שלימדו אותה
ואת כולנו
איך לא להיות שמחים
אלא כועסים
כמו אנפות
כן
אני פוליטי יותר מתמיד
החזה שלי הוא קלפי של אכזבות
כל כך הרבה שטחים כבושים יש בנשמה שלי
והדרת נשים כמו בבית שמש
וסלוגנים זועמים ושנונים
כמו בבית שימוש מלא טינופת
בתחנה מרכזית נידחת
ולבית השימוש המטונף אני בכלל קורא
בית תפילות לפרלוטוריון
ובבקרים העייפים של חול המועד שם
הפועלים מטרידים מינית
את כל לבנות הצוואר
עקומות העיניים
שלא יודעות לצחוק אל מול הפרבילגיות

אוה אילוז וכל האתרים
לימדו אותי
שלשירה מותר להיות ערסית
אם היא גם קצת פואטית
ושלשירה גם מותר לדבר
אם היא אומרת דברים חשובים
והדברים שאתה אומר כנראה חשובים
אם אתה גר בתל אביב
והשירה לא רק מדברת
או נואמת נאומים
היא כבר יודעת לפטפט
וללהג
ולשנות את העולם
אבל אסור לה להיות תחליף לציאניד
כי אנחנו לבנים מדי בשביל לרחם על עצמנו
ואסור לה לנסות לומר אמת
כי אמת זה ילדותי
ואת כל האנרגיה הזאת חביבי
תשקיע במאבק
ותודה לאל ולאללה
על הארץ המחורבנת שלנו
שלא חסר בה במה להאבק
או במי

כן הם לימדו הרבה מאוד דברים
כל אלה
שנאבקים
אבל הם לא לימדו
מה עושים
כשהשעות למדו למות מהר
מבלי לטרוח לספר
כשאתה נטוע עמוק בתוך שממה
כשהחלקים היצירתיים שלך צועקים דממה
כשאתה מגלה שאתה לא הולך
ולא הלכת
כבר שנים
למקום שזכרת שבוע אחרי
ורק הזמן ממשיך ללכת
והזעם כאן
איתך תמיד
חבר עקר
שולל עתיד.

כן אוה אילוז וכל השאר
לימדו אותי הרבה דברים
אבל בעצם לא לימדו אותי דבר
מלבד שמם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה